עדכונים מהסטודיו
מוסררה כמקור השראה: השכונה שבה גדל ראם תמר
ראם תמר (Reem Tamar) נולד ב־1989 בשכונת בקעה בדרום ירושלים, וגדל במוסררה. מוסררה היא גם מקור ההשראה שלו, וגם המקום שבו נמצא הסטודיו. הוא בוגר מחלקת האמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, משנת 2015, ואמן קולאז׳ שעובד על בד — בשכבות של צבע אקריליק, קולאז׳, שפכטל וטקסטורות.
הכתבה הזו אינה ביוגרפיה משפחתית, ואינה סיור מודרך. היא מבקשת לתאר את השכונה כמקום שנחווה מקרוב, ושעודנו סביבת עבודה: אבן, אור, סמטאות, וקרבה לחומות העיר העתיקה.
להיכרות רחבה יותר עם האמן, ראו את עמוד האודות. על תהליך העבודה בסטודיו: על התהליך.
שכונה על קו התפר, לא כסיסמה
מוסררה שוכנת צפונית לחומות העיר העתיקה, במרחב שבין אזור שער שכם לבין רחוב הנביאים, בין מאה שערים ומגרש הרוסים לבין קו החומות. זו עובדת מיקום פשוטה, ויש לה משקל יומיומי: אבן לצד תנועה, חצר לצד רחוב, אור שמשתנה על קיר במשך היום.
עבור אמן שגדל כאן ויוצר כאן, השכונה אינה רק כתובת של סטודיו. היא קנה מידה. אפשר ללמוד בה להתבונן במשטח מקרוב — בטיח, בסדק, בצל של קשת — בלי להפוך כל קיר לסמל. ההשראה באה מן המקום הזה; אין צורך לייחס לכל עבודה אירוע היסטורי מסוים שלא תואר בידי האמן.
אפשר ללכת במוסררה בלי לחפש „אתר“. די לראות איך האבן משתנה בין שמש לצל, איך קיר מתקלף ליד קיר שמור, ואיך סמטאה צרה נפתחת אל רחוב רחב יותר. אלה אינם מתכון לעבודה, ואין כאן מסלול הליכה מומלץ. זו סביבה שמחנכת את העין להתעכב על משטח, ומשם — אם בכלל — אל הבד.
מה אפשר לומר על תולדות השכונה, ובזהירות
מוסררה היא אחת השכונות שצמחו מחוץ לחומות ירושלים בשלהי המאה התשע־עשרה, במסגרת מה שמכונה היציאה מן החומות. נבנו בה בתי אבן — וילות ובתים בעלי אופי מקומי, עם קשתות, רעפים וחצרות — בשולי העיר העתיקה. שנת הייסוד המדויקת אינה אחידה בכל המחקרים; העובדה הבטוחה יותר היא שמדובר בשכונה מן העשורים האחרונים של המאה התשע־עשרה, שצמחה כחלק מהיציאה מן המרחב המוקף חומה.
אחרי מלחמת 1948 עבר באזור הקו העירוני, קו שביתת הנשק בין ישראל לירדן בגזרת ירושלים, עד 1967. השכונה חיה אז על קו התפר, ובחלקה אף פוצלה בין שני צדי הגבול. בתי האבן שנותרו בצד הישראלי אוכלסו בעולים חדשים, רבים מהם יוצאי ארצות האסלאם, ובהם יוצאי מרוקו. זו מסגרת היסטורית מתועדת של המקום, לא סיפור משפחתי.
שמה הרשמי של השכונה בעברית הוא מורשה. השם אומץ באופן רשמי ב־1958. בשימוש היומיומי נותר השם מוסררה, והוא השם שבו משתמשים כאן.
אחרי 1967 חדל הקו העירוני להיות גבול מדיני באותו מובן, אך אופי התפר לא נעלם: בין מזרח למערב, בין ישן לחדש, בין שקט של חצר לבין רחוב סואן. ראם תמר, יליד 1989, גדל בשכונה בתקופה מאוחרת יותר — לא בשנות הגבול החצוי. מה שנשאר גלוי לעין הוא המרקם הבנוי: אבן, שכבות של בנייה ותיקון, וקרבה לחומות.
מהמקום אל הבד
העבודות של ראם תמר אינן מעתיקות את מוסררה כנוף. הן עבודות פיזיות על בד, בשכבות של צבע אקריליק, קולאז׳, שפכטל וטקסטורות. מה שהשכונה יכולה לתת לעבודה כזאת אינו „מראה“ בלבד, אלא הרגל של התבוננות: איך נראה קיר מקרוב, איך משתנה אור על אבן, איך סמטאה נפתחת ונסגרת.
סדרת „ירושלים“ (2023–2025) מציגה עבודות שנולדו מהתבוננות באבן, בחצרות ובאור. אחת מהן היא „אבני הזמן“ (2024): חצר אבן, קשתות, כד ועץ בודד. העבודה הזו אינה „ציור של מוסררה“. היא דוגמה לאיך משטח על בד יכול לשאת תחושה של מקום ושל שקט, בלי להעתיק רחוב. לרשימת העבודות בסדרה: ירושלים בהשראת העיר העתיקה.
הסטודיו, באותה שכונה
הסטודיו נמצא במוסררה, בשכונה שבה ראם תמר גדל ושממנה הוא שואב השראה. הסטודיו פתוח לביקורים בתיאום מראש. ביקור אינו מופע, ואינו תחליף להתבוננות שקטה מול הבד; הוא הזדמנות לראות את העובי ואת המגע מקרוב, באותה שכונה שבה העבודה נעשית. לתיאום, לשאלות על עבודה זמינה או לרכישה: reemtamar123@gmail.com.
להרחבה על איך נבנה המשטח, ראו על התהליך. על התבוננות מול העבודה עצמה: איך מתבוננים בקולאז׳ על בד. נקודות כניסה נוספות: האתר האישי, עדכונים מהסטודיו, ועמוד האודות.